הנה חלק קטן ממה שאפשר לעשות או להימנע מלעשות למישהו שיש לו פחד מכלבים :
- אל תכעסו. בטח לא אם מי שמפחד מכלבים ראה כלב ברחוב והחל לצעוק, שכן הכעס רק יגביר את תחושת הבדידות.
- אל תשתמשו בהפחדה או באיומים ככלי חינוכי (אם מדובר בילד): "אם לא תאכל, יבוא הכלב הגדול ויאכל לך את האוכל". פחד מאיים גורם לתלות קשה בהורים.
- אל תשתמשו במילים בומבסטיות ובדרמטיות המדגישה את הפחד ונותנת לו מקום של כבוד. למשל: "אל תשאלי, תומר ראה היום את הכלב המפלצתי של השכנה ונראה לי שיש לו טראומה מזה".
- אל תלחמו בפחד, זכותו של מי שמפחד, לפחד: "זה שאתה מפחד זה לא אומר שאתה פחדן". חווית הפחד היא טבעית ונחוצה כדי שלא לפתח פחד מפני תחושת הפחד.
- הימנעו מלהנציח את הפחד. בעיקר אצל ילדים, יש ילדים שיעדיפו להמשיך לפחד מאשר להתמודד עם הפחדים, כי כך הם זוכים לתשומת לב רבה יותר מהוריהם.
- אל תמנעו אהבה ממי שמפחד רק משום שהוא מפחד, אתם עלולים להזיק ליו מבחינה התפתחותית בעיקר אם מדובר בילד.
- אל תזדהו הזדהות יתר עם מצבו של מי שמפחד מכלבים ובתוך כדי כך גם תספקו לו עודף תשומת לב אהבה, תלות וכדומה – כל אלו רק ינציחו את ההתנהגות.
- אל תיהיו חסרי סבלנות לדחוק את מי שמפחד מכלבים להתגבר על הפחד מבלי להיות ערים שתהליך זה לוקח זמן. עקב חוסר סבלנות זו לעיתים מי שמפחד עלול "לשקוע" עמוק יותר בחרדתו.