דיני כלב משוטט, מסוכן או מת

דינו של כלב שאבד

המוצא כלב שאבד חייב להשיבו לבעליו. יחד עם זאת ומאחר ומדובר בבע"ח, ניתן למוכרו בדרך סבירה וזאת לאחר שהודענו למשטרה תוך זמן סביר מראש ובתנאי שהמשטרה לא דרשה למסור לידיה את בעל החיים (סעיף 6 לחוק השבת אבידה).

דינו של כלב משוטט

כל אדם יכול (בכפוף לכל דין אחר) לרכוש את הבעלות בכלב בתפיסתו מתוך כוונה לזכות בו (סעיף 3 לחוק המיטלטלין). אם הכלב המשוטט הוא כלבו של אדם שהוציא אותו משליטתו מתוך כוונה להפקירו – הבעלות בכלב פוקעת (סעיף 7 לחוק המיטלטלין).

דינו של כלב מסוכן

סעיף 1 לחוק הכלבים מגדיר מהו כלב מסוכן {וכל מי שלא הוגדר כמסוכן, לא ייחשב לכזה}:

כלב מסוכן הינו כלב שלאחר שמלאו לו 3 חודשים:

הכלב נשך וגרם לחבלה; הכלב שייך לגזע מסוכן; הכלב הוא הכלאה של גזע מסוכן ויש דמיון רב בדפוסי התנהגותו ותכונותיו לכלב השייך לגזע מסוכן.

בחוק קיימות גם הגדרות מהו גזע מסוכן, נושא שעלה לכותרות ביוני 2004 במקרה הנוראי שבו כלב מגזע אמסטף המית ילדה בת ארבע.

הרופא הווטרינר חייב לציין מפורשות ברישיון הכלב כי מדובר ב"כלב מסוכן".

קיימות תקנות בנוגע לדרכי ההחזקה וההולכה עם כלב מסוכן כגון החובה שלא לאפשר יציאת הכלב המסוכן מתחומי החצר אלא ברצועה ומחסום פה וכן החזקת הכלב ע"י מי שמסוגל לשלוט בו, כמו גם דרישת גיל מינימלי של המחזיק בכלב בשעת היציאה מהחצר.

דינו של כלב מת

החוק מסמיך כל רופא ווטרינר/ מפקח / שוטר לתפוס כלב ולהמיתו שכן לא ניתן לתופסו כשהוא בחיים בלי שתישקף סכנה של ממש לפגיעה בחייו של זה שיתפסו או של אדם אחר (סעיף 14 לחוק הכלבים).

אדם פרטי אינו רשאי להמית כלב.

כלב שנמצא ללא רוח חיים – יש לקוברו או לשרוף אותו במקום מיוחד שקבעה הרשות המקומית, או להביאו לתחנת איסוף בהתאם להוראות מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות {תקנה 14 לתקנות מחלות בע"ח (פסדים) תשמ"א – 1981}.

דינם של כלבים המסתובבים בחבורה

מדובר בשני כלבים ויותר. הבעיה מתחילה שעה שאותם כלבים גורמים לנזק אפילו ללא כל תיאום מראש, אותם כלבים נקראים בשפה המשפטית "מעוולים במשותף" כלומר הם גורמים לעוולה משותפת, למרות שכל כלב הינו מזיק בנפרד.

הסוגיה המורכבת הזו נידונה לא אחת בבתי המשפט, ולהלן מס' הלכות רלוונטיות:

במידה וניתן לערוך הפרדת נזק – כל אחד מהכלבים אחראי רק לנזק שהוא גרם.

במידה ונגרם נזק שאינו ניתן להפרדה – המזיקים אחראים ביחד ולחוד לכל הנזק, דהיינו ניתן לתבוע את כל הנזק מאחד המזיקים או מכולם יחד (אם רק אחד יתבע, הוא יוכל לבקש מיתר המזיקים לשפותו כלומר לפצותו על חלקיהם בנזק)

פסק הדין המפורסם מלך נגד קורנהויזר (ת"א 772/82), מבטא היטב את הסוגיה הסבוכה:

מר קורנהויזר הלך ברחוב ולפתע התנפלו עליו 3 כלבים וטרפוהו עד עצם. 2 מהכלבים התוקפים היו שייכים לזוג הנתבעים ואילו הכלב הנוסף היה ללא בעלים. השאלה שנידונה בבית המשפט הייתה האם ניתן לבצע הפרדה של הנזק שנגרם לאדם אחד ממספר כלבים ואז כל בעל כלב אחראי לנזקו של כלבו או שהנזק אינו ניתן להפרדה וכל אחד מבעלי הכלבים יהיה אחראי באופן מלא ואז כמו במקרה דנן אפילו אין בעלים לחזור אליהם בשיפוי.

ההלכה כיום: בעלי הכלבים הנודעים ישאו באחריות לנזקי כל הכלבים ללא הפרדה.