הכלב והמשפט הפלילי
חוק העונשין מתייחס לכלב כאל דבר בעל ערך "שהוא נכסו של אדם" {סעיף 383 [ג](4) לחוק העונשין, תשל"ז 1977}.
מי שלוקח כלבו של אחר ללא הסכמה ושלא בתום לב, למעשה עובר על עבירת גניבה.
מי שהתרשל באופן חמור עלול לעבור עבירה פלילית {סעיף 338(6) לחוק העונשין}, למשל מישהו שלא נוקט באמצעי זהירות הנובעים מהחזקת כלבו כמו טיול מחוץ לחצר ללא השגחה ללא רצועה ובאופן שעלול ליצור פגיעה לציבור.
בית המשפט יבחן בעיקר את הנסיבות הרלוונטיות, את סוג ואופי הכלב ואת אופן התנהגות הבעלים באותן הנסיבות.
בנוסף קיימות עברות שונות אשר קשורות למשל בהחזקת כלבים והעובר עליהן מחויב בקנס או אפילו במאסר. מקצת מהעברות הן החובה ללכת עם כלב קשור ברצועה; החובה להחזיק בכלב עם רישיון; חובות הנוגעות לכלבים מסוכנים; חובות הקשורות בחיסון הכלב; נוהל נשיכה של כלב ועוד.
עבירות נוספות הקשורות בפגיעה בכלבים כגון: התאכזרות, התעללות, הרעלת כלב או הריגתו לצרכים מסוימים, כמו כן פגיעה במובן הרחב של ביצוע ניסויים בכלבים ללא היתר .